פעולותיה של ויצו בארץ ישראל לפני הקמת המדינה

תרומת ויצו לחברה הישראלית  - היסטוריה 

ויצו (תנועת נשים יהודיות ציוניות) נוסדה באנגליה בשנת 1920 והשלוחה שלה בארץ ישראל נוסדה ב-1927. כעבור שש שנים, ב-1933, התאחדה שלוחה זו עם אחד מארגוני הנשים היהודיות שפעל באותה עת ביישוב, "הסתדרות הנשים העבריות", והארגון המאוחד החל את פעילותו תחת השם ויצו. ביטוי להכרתה של ויצו בחשיבות פועלה בארץ ישראל, ניתן בהחלטה לכנס בשנת 1935 את הוועידה העולמית של ויצו דווקא בישראל. הוועידה, שבה השתתפו נציגות מארצות רבות, נערכה בתל אביב במרס 1935.
 
המבנה הארגוני והחברתי של תנועת ויצו בארץ ישראל, דפוסי פעולתה, הערכים והעקרונות שהנחו אותה בתקופה שקדמה להקמת המדינה, שימשו בסיס לעיצוב דמותה ולהתפתחותה לאחר קום המדינה. תיאור פעולותיה של ויצו בתקופה שקדמה להקמת המדינה מסייע, על כן, להכרת המטען של הערכים, העקרונות, המטרות והניסיונות המעשיים שעמו המשיכה ויצו את דרכה לאחר כינון המדינה ב-1948.

פעולותיה של ויצו לפני הקמת המדינה התרכזו בשישה תחומים עיקריים:

•  קליטת עלייה ;
• 
שירותים למשפחות ;
• 
בתי ספר וכפרי נוער ;
• 
הכשרה מקצועית ותעסוקת נשים ;
• 
פעילות פוליטית- ציבורית ;
• 
קידום הפעילות ההתנדבותית .

הפעילות העיקרית בתחומים אלה, גם של תנועת ויצו וגם של הסתדרות הנשים העבריות שהייתה הגרעין המרכזי שלה, תתואר בקצרה להלן (פירוט של הפעולות השונות כלול בספרה של אסתר זמורה - נשים עבריות ציוניות- 2002).

קליטת עלייה

בתחום קליטת העלייה פיתחה והפעילה ויצו שירותים שונים, כדי לפתור צרכים של עולות חדשות ומשפחותיהן. שירותים אלה כללו:
• מעון לנערות עולות ("בית הנערה") בתל אביב;
• שיעורי ערב ללימוד עברית;
• שיעורים בכלכלת בית;
• הכשרה מקצועית בתחומים שונים.
כמו כן, השתלבו עולים בפעילות של ויצו והסתייעו בשירותים נוספים כמו בתי הספר, פנימיות, שירותים קהילתיים למשפחות ומסגרות תעסוקה.

שירותים למשפחות ולילדים בקהילה

השירותים בתחום זה, שסיפקו מתנדבות, כללו בעיקר:
• סיוע לנשים בהיריון 
  הפעולות למען נשים בהיריון, בעיקר כאלה שסבלו ממצוקה כלכלית, כללו: ביקורי בית במטרה לבדוק את מצבן הבריאותי
  והכלכלי של הנשים, לספק להן תמיכה והסברה וללוות אותן לטיפול אצל רופאים במרפאות "הדסה".
• סיוע לנשים לאחר לידה
  בכלל זה: ביקורי בית, מתן תמיכה, ייעוץ והסברה וכן אספקת אמצעים ואבזרים שונים, כמו בגדים וריהוט.
• תחנות טיפת חלב
  תחנות אלה סיפקו חלב לנשים לאחר לידה שהתקשו להיניק את ילדיהן. מפעל אספקת החלב התנהל תחת פיקוח רפואי מלא
  והחלב שסופק עמד בדרישות הרפואיות המחמירות ביותר.
• מוסדות לתינוקות ולילדים
  המצב הכלכלי והבריאותי הקשה ששרר בארץ בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת, והמצוקה הקשה של משפחות לא
  מעטות, יצרו תופעה של הזנחת תינוקות, שנבעה מהקושי לטפל בהם. כמענה לבעיה זו הוקם בירושלים ב-1924 "בית
  התינוקות" שפעל במתכונת של פנימייה. ב- 1927 הוקם "בית תינוקות" דומה בתל אביב.
• מרכז שכונתי
  המרכז השכונתי שהוקם לראשונה בירושלים ב-1924, הפעיל תוכניות שונות לילדים ולמשפחות במצוקה, כמו: ארוחות לילדים
  במחיר סמלי, ייעוץ בנושאים שונים, הפניה לשירותים כמו טיפת חלב ופעילות חברתית ותרבותית. המגע עם המשפחות אף
  אפשר איתור צרכים שונים, שהניע פיתוח שירותים נוספים כמו הכשרה מקצועית לנשים.
• מעונות יום לילדים
  מעון היום הראשון בישראל הוקם בשנת 1927 ובעקבותיו קמו מעונות נוספים רבים.
• שירותי סיוע למשפחות במצוקה
  שירותים אלה כללו: מטבחים עממיים, מרכזים לחלוקת בגדים ("בגד זול"), סיוע בהשגת עבודה וייעוץ משפטי.

בתי ספר וכפרי נוער

ויצו מילאה תפקיד מרכזי בהקמת בתי ספר וכפרי נוער שהכשירו תלמידים לעבודה בחקלאות ובמקצועות נוספים, ביניהם בתי הספר החקלאיים בנהלל ובעיינות (האחרון הוקם במשותף עם מועצת הפועלות), בית הספר לשתלנות וגננות בפתח תקוה ובית הספר "ניר העמק" בעפולה, בתי ספר מקצועיים שהוקמו בחיפה וברחובות ובתי ספר למטפלות בירושלים ובתל אביב וכן כפר הנוער "הדסים". מרבית בתי הספר פעלו כפנימיות וקלטו ילדים משכבות אוכלוסייה שונות ובהם גם עולים חדשים.

הכשרה מקצועית ותעסוקת נשים

 הכשרה מקצועית, בעיקר של נשים, ניתנה בבתי הספר המקצועיים שצוינו לעיל ובמסגרות נוספות שכללו:
• חוות חקלאיות
  בחוות אלה הוכשרו נשים לעבודה בחקלאות. החוות שהוקמו במשותף עם מועצת הפועלות, פעלו בנחלת יהודה, שכונת
  בורוכוב (גבעתיים של היום), ירושלים, חדרה, פתח תקוה ועפולה.
• שיעורי תפירה
  בשיעורים אלה למדו נשים לתפור בגדים לבני משפחותיהן, אך הן רכשו מיומנויות שאפשרו להן לעבוד בתחום זה.
 מסגרות תעסוקה
  ב-1924 הוקם בירושלים בית המלאכה הראשון לנשים. בתחילה עסקו הנשים באריגת שטיחים, אך לאחר מכן ובהתאם
  לכשרונן, התמחו במלאכת הרקמה. בבית המלאכה עבדו כ- 60 רוקמות. בית מלאכה דומה הוקם בשלב מאוחר יותר גם
  בתל אביב.

פעילות פוליטית- ציבורית

תנועת ויצו בישראל, ולפני הקמתה "הסתדרות הנשים העבריות", שהייתה אחד ממרכיביה העיקריים, שילבה את הסיוע לאוכלוסיות שונות בפעילות פוליטית שנועדה לשפר את מעמד הנשים ואת שוויון הזכויות שלהן, ולקדם נושאים נוספים. הפעילות בתחום זה כללה מספר מרכיבים:
• השתתפות בבחירות לאסיפת הנבחרים
  ויצו, במשותף עם ארגונים נוספים של נשים, השתתפה בבחירות לאסיפת הנבחרים, שבזמן המנדט הייתה  הגוף המייצג
  המרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל.
• השתתפות נשים בוועדי קהילות ובמועצות של רשויות מקומיות
  ויצו, יחד עם ארגוני נשים נוספים, נטלה חלק פעיל במאבק להבטחת זכותן של נשים לשמש כנציגות בוועדי קהילות
  ובמועצות של רשויות מקומיות. מאבקן הוכתר בהצלחה ונשים השתתפו בגופים אלה. במסגרת מאבק זה עודדה ויצו את
  הנשים ליטול חלק פעיל בפעילות פוליטית במסגרות שונות.
• הקמת המחלקה הסוציאלית בוועד הלאומי 
  ויצו, בשיתוף עם ארגוני נשים אחרים, נאבקה על הקמת מחלקה סוציאלית בוועד הלאומי (גוף ששימש, למעשה, כממשלת 
  היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי וטיפל בנושאים פנימיים שונים של האוכלוסייה היהודית). ואכן, בשנת 1931,
  הוקמה המחלקה שבראשה עמדה הנרייטה סאלד, ובעקבותיה הוקמו מחלקות סוציאליות ברשויות מקומיות כמו תל אביב.
  הקמת המחלקה הסוציאלית בוועד הלאומי והמחלקות ברשויות המקומיות, נועדה לקדם ולשפר את הטיפול המקצועי
  במצוקות כלכליות וחברתיות שמהן סבלה האוכלוסייה היהודית.

קידום הפעילות ההתנדבותית

ההתנדבות של נשים הייתה עיקרון מרכזי בפעילותה של ויצו והשירותים השונים שפיתחה התנועה הופעלו בידי מתנדבות.