אמונה בעצמנו וביכולתנו תשפיע לחיוב על התזונה של משפחתנו

 כהורים הרוצים להעניק לילדיהם את המיטב ומודעים לחשיבות התזונה בחיינו, אנו מחפשים דרכים בהן נוכל להקנות הרגלי אכילה נבונים במשפחה. במאמר זה אעסוק בדרך להקנות הרגלים נכונים בדרך של לקיחת אחריות. 

בהקשר של תזונה בבית, המושג "אחריות הורה-ילד" פירושה שההורים אחראים לקנות את המזונות הבריאים והמומלצים, לדאוג לתזונה מגוונת, להכין מנות וארוחות מזינות, לקבוע זמנים ומקום מסודר לארוחות ועוד. הילדים, מצידם, אחראים לבחירת מאכלים מתוך המגוון המוצע להם.

אבל מה אם הנושא טעון שיפור? מה אם אנחנו, כהורים, ממלאים אחר רשימת הנושאים שבאחריותנו והילדים עדיין אינם אוכלים מזון מגוון, אוכלים מעט מדי או הרבה מדי, לאט מדי או מהר מדי וכו'? אין ספק שמדובר בנושא מורכב, אך עדיין, קיימות דרכים רבות לחולל שינוי בנושא זה, לפתח הרגלים רצויים ולחזקם.

אם אני מאמין שאני מסוגל - אז אני מסוגל!

אחת הדרכים לעשות כן, קשורה בטיפוח תחושת המסוגלות העצמית של הילדים ושלנו, ההורים. מחקרים מצאו כי כשהורים מעריכים ומאמינים שהם מסוגלים ליישם התנהגויות בריאות אצל ילדיהם (וכמובן אצל עצמם), הדבר מנבא את התנהגותם של הילדים בפועל! כך, למשל, הורה שמאמין שביכולתו לסייע לבתו לשתות יותר מים בכל יום, יוכל לחולל שינוי בהרגלי השתייה שלה. כמו כן, אם שמודאגת מכך שבנה אינו פעיל גופנית, תוכל לסייע לו לאמץ שגרת פעילות אם תעריך שהיא אכן מסוגלת לעשות זאת.

בדומה להורים, נמצא כי יכולתם של ילדים לתפוס את עצמם כמסוגלים לאכול מזונות בריאים מנבאת את בחירת המזונות שלהם בפועל. לדוגמא, אם הילד מעריך שהוא מסוגל לאכול 5 סוגי  ירקות ופירות בצבעים שונים מדי יום, גובר הסיכוי לכך שאכן יצליח לעשות זאת ויתמיד בכך.

הערכת היכולת לבצע משימה מסוימת נקראת מסוגלות עצמית. זהו מושג מתחום הלמידה החברתית (Bandura, 1977). כאמור, ניתן לפתח את תחושת המסוגלות העצמית, של ההורים כמו גם של הילדים, לטובת שיפור תזונת המשפחה ואיכות חייה.

איך מחזקים את התפישה העצמית

קיימות מספר דרכים ליצירת תפישת מסוגלות עצמית. ראשית, ניתן ליצור רצף הדרגתי של הצלחות בהתנסויות בתחום מסוים. מחקרים מצאו כי הצלחות בתחום מסוים קשורות בעלייה בתחושת המסוגלות העצמית בתחום הזה. לדוגמא, אם אנו מעוניינים לעודד עיסוק בפעילות גופנית אצל ילד שאינו פעיל, כדאי לנו להתחיל עם התנסויות בריקוד או במשחק פעיל בכדור או בגינה במשך 10 דקות ביום. בהמשך, ניתן יהיה לבחור בהתנסויות מאתגרות יותר, כגון רכיבה על אופניים במשך 20 דקות או השתתפות בחוג מחול.

עם זאת, חשוב להקפיד שהמשימות לא יהיו קלות וטריוויאליות מדי. במקביל, חשוב לעודד את הילד על הצלחתו בהתנסויות שבנינו עבורו ולהדגיש בפניו את מה שעזר לו, לדעתנו, להצליח. למשל, לילד שרקד, ניתן לומר "יש לך חוש קצב מעולה! הזזת את הגוף בדיוק לפי המוסיקה", ולילדה ששיחקה בגינה ניתן לציין "וואו! יש לך המון כוח - טיפסת על הסולם בקלות!". באופן זה, הילד מפנים את ההתנסות החיובית ואמונתו ביכולותיו מתחזקת בהדרגה.

התמונה:  ella novak, flickr

ערוץ אחר לשיפור המסוגלות העצמית קשור בלמידה דרך צפייה בהתנהגות מוצלחת של אחרים. נמצא כי צפייה בהתנהגות יעילה ומוצלחת של אנשים, שאנו מעריכים כבעלי מסוגלות עצמית גבוהה בקשר להתנהגות שאנו רוצים לשפר, יכולה לסייע לנו לפתח את המסוגלות העצמית להתנהגות זו. חשבו על אב שמעוניין לשפר את מסוגלותו העצמית בכל הנוגע לבחירה נכונה של מזונות בריאים במהלך קניות בסופר. אותו אב יוכל לצעוד צעד משמעותי בהקשר זה אם יתלווה מספר פעמים לקניותיהם של חבר או חברה קרובים ויצפה בהם כשהם בוחרים מזון. לחילופין, סבתא ששואפת לשפר את ערכן התזונתי של הארוחות שהיא מכינה לנכדיה כשהיא שומרת עליהם, תוכל להתבונן בחברות אותן היא תופסת כמוצלחות בהקשר זה כשהן עורכות צלחות לנכדיהן.

בסבלנות ובהתמדה נוכל לקדם התנהגויות המעודדות אורח חיים בריא ומניעת השמנה באמצעות העלאת המסוגלות העצמית. חשוב שכל משפחה תבנה (בעצמה או בליוויו איש מקצוע) תכנית הדרגתית לטיפוח המסוגלות העצמית עם התנסויות ומשימות מגוונות המתאימות לנקודת המוצא שלה.