|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אנו בתקופה ובאווירת בחירות - חשופים למודעות, פרסומות, שלטי חוצות, קמפיינים, שומעים מומחים, קוראים סקרים ומוצפים במסרים סותרים. לבחור בזה? אולי בזה? מה טוב יותר? מה נכון? מהן ההשלכות? ולמה אני בוחר כך ולא אחרת? |
|
|
הבחירות הדביקו גם אותנו ובחרנו להתייחס לנושא החשוב של בחירות התזונה שלנו |
|
|
"בבוקר הוא אוהב מעדני חלב ושוקו, לצהריים רק פתיתים ושניצל. כל היום במבה-ביסלי. דבר חדש לא מוכן לטעום. בוכה וצורח אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה. דברים בריאים הוא פשוט לא אוכל - לא ירק ולא פרי" . מוכר? |
|
|
*התמונה: Tammra McCauley, flickr |
|
|
המשפחה מהווה סביבה עיקרית ללמידה חברתית |
|
להורה תפקיד מרכזי לשמירה על בריאות הילד ולקיום אורח חיים בריא. האווירה, הדיאלוג בנושא התזונה, האוכל, ההאכלה, ההרגלים, הרכב |
הארוחה וזמינות המזון בבית, כולם נמצאים בסמכות ובאחריות ההורה ולכן הורים הם בעלי ההשפעה העיקריים בתהליך חשיפת הילד לתזונה |
וגיבוש יחסו לאוכל. התנהגות ההורה וגישתו האישית מעצבת את הדעות, הגישות ודרך קבלת ההחלטות של ילדו כמו גם את בטחונו והערכתו |
העצמיים. הילד לומד מהוריו איך לחשוב על אוכל ואיך להתמודד עם רגשות כלפי אוכל. חוויות אוכל חיוביות והרגלי אכילה בריאה בילדות תעודד |
ילדים לבחור תפריט מאוזן, מגוון, מזין ובריא. מכאן, שלהורים השפעה רבה בעיצוב ובחינוך לתזונה, לעמדות ולבחירות. |
|
|
השפעת ההורים על תזונת הילד בגיל הרך רבה יותר מכל גיל אחר |
|
תקופת הילדות הצעירה היא תקופה קריטית להתפתחות התקינה של הילד. הדאגה לשלומו בריאותו ומזונו מלווה את ההורה ועלולה ליצור |
חרדות אצל ההורה במיוחד במצבים שלדעתו הילד אוכל מעט מדי, יותר מדי, הוא בררן, או בעייתי באכילה. דאגת יתר עלולה לשבש את הדיאלוג |
הטבעי של ה"איך/מתי/וכמה" יאכל הילד, תוך התעלמות מאיתותי השובע והרעב שעימם נולד הילד. היחסים העדינים המושתתים על ביסוס גישה |
חיובית ובריאה של הילד לאוכל ולקשר בין התחושה הטובה ובין המזון הבריא מופרים. |
טבעי ומובן שתינוק תלוי באופן טוטאלי בהורה המחליט והאחראי לתזונת התינוק בעוד התינוק מאותת כמה יאכל ובאיזו תדירות וקצב. ההורה |
קשוב ובודק שהילד מתפתח ועולה במשקל. לכשיגדל התינוק, הוא יהיה זקוק למסגרת שתשמר את בריאותו |
ותטפח הרגלי אכילה למגוון מזונות כחוויה חיובית. ההורה עדיין אחראי למה שהילד יאכל, מתי, והיכן הוא יאכל אך הילד יחליט כמה הוא יאכל ממה |
שהוצע לו, מה יאכל, אם יאכל או ידרוש חלופות. |
|
|
|
*התמונה: sierrafit, flickr |
|
|
|
נושא השליטה והבחירה של הילד את מזונו, העדפותיו והרגלי האכילה מתעצם תוך מאבק בגיל שנתיים, גיל המאופיין ב"מרי" (עימות עם רצון |
ההורה) חתירה לעצמאות וייחודיות (אינדיבידואליות). בפרק חיים זה יש לקבל בהבנה את השינויים ו"הקפריזות". מה ששנוא עליו היום יכול להיות |
אהוב מחר. זהו שלב התפתחותי חיוני וחיובי. הילד לומד, מתנסה, בודק כוחו, מגבלותיו ואת הגבולות. יש להימנע מהתעקשות, כפיה, ענישה או |
מתירנות מוגזמת. לא נכון להפוך את סוגיות האכול לזירת מאבקי כוח ושליטה, ובוודאי חשוב להימנע מהתבצרות מי מהצדדים לעמדה של הקצנה |
דהיינו דרישה מוגזמת /תובענות או מניעה/הימנעות. ("לגמור הכל מהצלחת", "לא תקבל.. אם לא תאכל", "אם תאכל יפה תקבל פרס" "רק עוד |
אחד ודי"). |
עליכם להיות "המבוגר האחראי" ולהתנהל בדרכי נועם, משא ומתן, וויתור, פתרון בעיות, ומציאת חלופות. ממי ילמד זאת הילד אם לא מכם? |
חוסר גמישות של הורה, דאגה או התעקשות כשילד לפעמים מסרב לאכול (משהו), לא משתף פעולה, או לא עומד בכמות |
המספקת את ההורה יערערו את מרקם היחסים בין המבוגר והילד ויצרו מתח מיותר. במידה וסגנון מקצין כזה לא יתרכך לאורך זמן, ייתכן שתתפתח |
הסלמה ושהשפעתה תתרחב לסוגיות נוספות של שליטה ובחירה. מקרי קיצון כאלו עלולים להשפיע על עמדות והתנהגויות עתידיות. |
מחקרים הראו שרודנות הורית, כלומר התעקשות מחמירה, אינה אפקטיבית בהקניית תזונה בריאה לילד אלא להפך, בעיית עודף משקל |
או משקל נמוך ועודף או מיעוט אחוזי שומן יושפעו לרעה. |
לחץ אימהי לאכילת מזונות בריאים כגון ירקות ופירות, הוביל בסופו של דבר לצריכה מופחתת. גם השימוש בפרסים לא מועיל. |
משהוסר התמריץ "הבריא" או משנחשפו הילדים שוב למאכלים "הלא בריאים ואסורים" (ממתקים , מזונות עתירי סוכר ושומן) הם נבחרו |
והפכו לנחשקים. בהרבה מקרים פיתחו הילדים אנטי למזונות הבריאים. |
|
|
|
התמונה: Lotzman Katzman, flickr |
|
|
|
|
כשהורה מקיים ומנהל אורח חיים בריא, אוכל ירקות ופירות ופעיל מבחינה גופנית, הילד יטה ללכת בעקבותיו. לחלופין, הורה שאינו דוחה סיפוקים |
ואוכל ללא אבחנה ו/או מוותר על אוכל ו/או אינו מקיים שיגרת ארוחות קבועות ומזינות, אוכל כשהוא עצבני, אינו עושה פעילות ספורטיבית- יכול לצפות |
לדפוס דומה מילדו. על כן, הראו דוגמא אישית ואכלו גם אתם מכל המאכלים והשתדלו לא להראות בררנות באוכל, ולא להעביר ביקורת בפניהם. "דה |
גוד ניוז": התנהגויות והרגלי אכילה ניתנים לשינוי. הורה שמהווה מודל שלילי ומשנה הרגליו, הופך לסוכן שינוי ומודל חיובי (זו חוויה מתקנת לילד) |
בכך שהוא מלמד את ילדו שהרגלים ניתנים לשינוי. לעתים, ילד הגדל להורים עם דפוסים בעייתיים יזהה זאת בבגרותו, יכחיד דפוסים שספג בצעירותו |
ויחליפם בטובים יותר. |
|
|
|
• |
תכננו מראש את תפריט הארוחה וצרו מערך ארוחות משפחתי: זמנים קבועים, ישיבה לשולחן, אוכל ללא הסחות של טלוויזיה. |
• |
אפשרו לילדים לקחת חלק בקניות, בתכנון הארוחה ובהכנתה. |
• |
הציעו פירות וירקות חתוכים לנשנוש (בין ארוחות ובארוחות). לרוב ילדים יאכלו מה ששמים לפניהם בגודל נגיסה. |
• |
קדמו אורח חיים בריא במשפחה והיערכו לשינוי בבית - בהרגלי האכילה והפעילות הגופנית. היו מודל חיובי לחיקוי. |
• |
הימנעו משימוש באוכל כפרס/עונש. פעילות גופנית וזמן עם ההורים עשוי לשמש תמריץ להתנהגויות בריאות בילד. |
• |
הקפידו לשמור על מעורבות מוגבלת ביחס לאכילה של הילדים. חלוקת האחריות המומלצת מציעה כי ההורים יקבעו איזה אוכל מוגש ומתי והילד יקבע כמה וממה יאכל. |
|
• |
התנהלו בעקביות ונחישות בכדי למנוע מסרים כפולים וחיזוק התנהגויות בלתי רצויות. שיפוטיות וגערות יגרמו לילד לחוש חוסר שביעות רצון מעצמו וגופו. ככל שילד יבטח בגופו ויאהב אותו, הוא ידאג לטפח אותו ולהשקיע בו. |
|
• |
שבחו התנהגות שאתם רוצים לראות עוד ממנה. |
• |
גוונו ואפשר לילד להתנסות ולחקור טעמים חדשים ולהרחיב את סל המזון בעקביות, בסבלנות ובדרכי נועם. |
• |
התגמשו: יש לשלב קינוח בארוחה/ארוחות ג'אנק מדי פעם. מניעה מוחלטת או הגבלה נוקשה של מזון הופכת את הילד לאובססיבי בדיוק למה שמונעים ממנו. |
|
|
|
בהצלחה ובתקווה שכולנו נעשה בחירות טובת ומושכלות ככל שניתן. |
|
*נונה להבי , מפקחת מעונות ויצו .m.sc פסיכולוגית חינוכית יישומית- יעוץ |
|
|
|
|
|
|