בואו נדבר על העמדות שלנו בנוגע לחטיפים וממתקים
מאת: ורד יפה חאיק* 
התמונה: Lazy_Artist, flickr
בגן המשחקים הסתובבה ילדה מתוקה בת כשנתיים, שהחזיקה בידה שקית דובונים שהיתה כמעט בגודל שלה. הילדה שקלה אולי 12 ק"ג, והחטיף הזה סיפק לה כשישית מכמות הקלוריות היומית לה היא זקוקה, כמעט שליש מכמות השומן היומית (וכשליש ממנו שומן טרנס) והמון המון מלח. זה כבר לא זניח והיא לא היחידה.
למה אנחנו הההורים, מאפשרים את זה?
"כי ילדים צריכים ממתקים"- הורים פוחדים להפוך את החטיפים והממתקים לטאבו. רוצים לחשוף את הילדים בכדי שלא ייווצרו חסכים. מאמינים שצריך שיהיו ממתקים, בכדי שהילדים ילמדו להתנהל נכון וידעו להציב את הגבולות.
אני מסכימה בהחלט שאסור שהנושא (כמו כל נושא האוכל) יהפוך לטאבו, שאין אסור ומותר, הכל במידה. אבל יש בעיה קשה: מעבר לכמות הקלוריות העודפת ולכך שלעיתים קרובות אכילת החטיף באה על חשבון צריכת ארוחה מזינה יותר, הם צורכים כמות עצומה של שומן רווי וטרנס, וכמויות עצומות של סוכר, מלח וצבעי מאכל.
את התוצאות, אם טרם ראינו (בהשמנה, בעששת...), אנחנו עוד נראה (אבנים בכליות, השמנת יתר, חסרים תזונתיים ועוד). ילדים רבים היום אוכלים חטיפים בכמות גדולה מדי,  שאינה מביישת מבוגר. הם חשופים לזה במקומות רבים: בגן (בין אם מילדים אחרים, ימי הולדת, חגיגות אחרות או סתם פינוק מיותר מצוות הגן), בגינת המשחקים, אצל חברים, אצל סבא/סבתא ועוד.
"כי הם נהנים מזה"- נכון, ממתקים וחטיפים הם טעימים. התעשייה מייצרת אותם במיוחד כדי שיהיו טעימים: עתירי שומן ומלח או סוכר, ולרוב גם מלח וגם סוכר כדי להדגיש יותר את הטעמים. אבל ילדים, בעיקר הקטנטנים, לומדים ליהנות ממה שיש סביבם. הם עשויים להינות באותה מידה ממלפפון, גמבה או עגבניות שרי, ובודאי מתפוח חתוך או ענבים, בעיקר אם יראו גם את ההורים נהנים מאותם דברים.
"כי זה רק חטיף אחד ביום"- הערך התזונתי של החטיפים והממתקים הוא אפסי, גם אם  מופיעה על הבמבה או על דגני הבוקר הממותקים רשימת ויטמינים ארוכה ואפילו אם בוחרים דגנים עשירים בסיבים תזונתיים, עדיין, הנזק עולה על התועלת. מה גם, שכפי שהזכרתי קודם, ילדים אוכלים הרבה יותר מממתק אחד ביום: דגנים בבוקר, עוגיה בגן, כריך עם שוקולד בארבע בצהרון, ארטיק או מעדן ממותק אחה"צ, חטיף משקית בגינה ושוקו לפני השינה. כל אלה מספקים לגופם הקטנטן כמות גדולה מדי של סוכר ומלח.
"כי ממילא הם לא מסיימים את הכל"- אז זהו, שלעיתים קרובות הם דווקא כן. למרות שחלק אולי נופל ובחלק מכבדים (ובמקביל גם מתכבדים...), לאט ובנחישות השקית נגמרת. מעבר לכך, כל כמות היא מיותרת, גם אם היא מועטה. אם זה נעשה על בסיס יומי הבעיה גדולה ממש. 
"כי ממילא ילדים אחרים מביאים ממתקים לגינה" - הורים רבים מרגישים שלא בנוח אל מול תופעת 'קיבוץ הנדבות'. ממרום כמעט שמונה שנות אמהותי לשלושה, שמתי לב לתופעה המעניינת: לא משנה איזה חטיף יהיה לילד, הוא תמיד ירצה את מה שהאחר הביא. מה שאומר, שהילד יחפש לטעום מאחרים בלי קשר למה שהביא. לא צריך להכנע ללחץ הקבוצתי ולאי הנעימות, ולא תמיד צריך בכלל להביא חטיף או אוכל לגן המשחקים (בטח אם אוכלים בבית וחוזרים לארוחת הערב). תרבות הנשנושים הזו היא מיותרת. מעבר לכך שאם הילד לא ינשנש אחה"צ, לרוב יאכל ארוחת ערב יותר טובה...  
התמונה: Clarkston SCAMP, flickr 
"כי זו ארוחת ארבע, מה עוד אפשר לקחת?"- במידה ומחליטים שארוחת המנחה תאכל בגן המשחקים, עדיף לבחור משהו מזין יותר. אפשר לקחת כריך, ירקות או פירות חתוכים ואם כבר מחליטים לקחת משהו לגינה, עדיף לבחור חטיף מזיק פחות ומזין יותר, כפי שיפורט בהמשך. 
החטיפים והממתקים הינם חלק בלתי נפרד מתרבות האכילה שלנו. החשיפה שלנו לממתקים ולחטיפים עצומה: פרסומות בטלוויזיה, קיוסקים המצויים בכל מקום עם פוסטרים מאירי עיניים, כשמתארחים, בבתי ספר ובגנים, בצהרונים, מסיבות יום הולדת ואירועים ומגירות ממתקים עמוסות כל טוב. החטיפים עשויים בצורה מושכת במיוחד שתעודד אותנו לרצות לצרוך עוד ועוד. 
איך בוחרים חטיף עדיף?
חטיף מועדף יהיה טבעי ולא מעובד. אם כבר מעובד, רצוי שרשימת הרכיבים המוספים תהיה קצרה יותר.
1. כמות קטנה יחסית של סוכר. 
2. כמות קטנה יחסית של שומן בכלל ושומן רווי/ טרנס בפרט. 
3.  כמות קטנה יחסית של מלח. 
4.  פחות קלוריות במנה. 
5.  צבעי מאכל טבעיים עדיפים על צבעי מאכל סינטטיים. 
6.  גודל מנה קטן. 
7.  טעים ומספק גם ביחידה קטנה.
           
ה'חטיפים העדיפים':
 
התמונה: aaronmcintyre, flickr 
           
פירות-  טריים או יבשים, שלמים או כסלט/ שייק. 
חלבה (רצוי ללא שומן מוקשה ודלה יחסית בסוכר) 
בייגלה מופחת במלח 
פופקורן (עדיף ביתי וכזה שמכינים בסיר ולא במיקרוגל) 
קרטיבים/שלוקים (ללא צבעי מאכל/ צבעי מאכל טבעיים) 
תפוחי עץ מיובשים (אלה הנמכרים בשקית) 
חטיפי בוטנים/אגוזים (רצוי ללא סירופ תירס/תוספי סוכר למיניהם) (לילדים מעל גיל 5) 
אגוזים/שקדים/ בוטנים- לא קלויים (לילדים מעל גיל 5) 
גלידות סורבה 
וגם אדממה (פולי סויה) או ירקות יכולים לשמש כחטיפים: מקלות פלפל וגזר, עגבניות שרי, פרוסות קולורבי, הכל בהתאם לגיל... 
           
הורים יקרים, רובנו נותנים לילדים שלנו ממתקים וחטיפים פשוט בגלל שזה קל. זה לא החשש מחסכים, לא הפחד שהוא לא יידע להתנהל ושהוא יבין שזה טאבו, זהו סתם סיפור מטופש שאנו מספרים לעצמנו. הכי קל לקנות חטיפים - זה טעים, יש שקט, הילד מוקף חברים, רגוע ומבסוט ולי יש שקט.
כי מהי האלטרנטיבה?
להכין נשנושים ביתיים (לא בטוח שייצאו טעים כמו חבריהם המעובדים, גם לטרוח וגם אולי לא ייאכלו)? להביא פירות חיים/ יבשים ואגוזים (לילדים היותר גדולים)? או אפילו כלום...?
אנו, במו ידינו, בגלל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו, חורצים את דינם של ילדינו לחיים לא בריאים, להתמכרות לטעמים החזקים האלה ואז אנחנו עומדים המומים ומצקצקים כשבני חמש שמנמנים, מאוכזבים כשעורכים מסיבת יום הולדת בלי עשרות חטיפים.
נכון שזה טעים.
אבל זה לא קורה 'רק פעם ב...'. אל תעצמו עיניים.
התחילו את השינוי היום.
           
*ורד יפה חאיק, דיאטנית קלינית ופסיכודרמטיסטית,
טיפול בהתנהגויות אכילה-הורים וילדים
בחזרה לניוזלטר