|
חני, אמו של יאיר בן החמש, מספרת שהוא חי בעיקר על פיצה, שניצלים, ספגטי, קורנפלקס וממתקים. הוא לא נוגע בפירות וירקות, לא מוכן לאכול שום סוג אחר של בשר, לא אוכל מוצרי חלב ולא מוכן לנסות שום דבר חדש. בגן יאיר דווקא אוכל היטב ביחד עם שאר הילדים.
יאיר הוא ילד נבון ופיקח וחני משוחחת איתו לעיתים קרובות ומסבירה לו את החשיבות של תזונה נכונה ואכילת כל אבות המזון. היא מתאמצת להכין כל פעם מטעמים אחרים בתקווה שיהיו ערבים לחכו, היא מנסה לשדל אותו שיטעם אבל יאיר לא מוכן לקחת אפילו ביס קטן ועוד אומר איכס.
לפעמים חני נוקטת בכל מיני שיטות כמו לתת לו לאכול בגינה (בים או בבריכה).... לפעמים היא נותנת לו לאכול מול הטלוויזיה, או באמבטיה כשהוא עסוק במשחקים שלו.... לפעמים היא מאכילה אותו אפילו שהוא כבר בן חמש ויכול לאכול בעצמו... לפעמים היא מוסיפה לפיצה קצת עגבניות אבל הוא תמיד מרגיש ולא מוכן לאכול..... לפעמים חני מאיימת על יאיר שאם לא יאכל לא יקבל קינוח..... לפעמים היא כועסת עליו.... ולפעמים, אבל ממש לעיתים רחוקות, כשהיא מרגישה חסרת אונים ומודאגת במיוחד, היא מכריחה אותו לאכול.
נשמע מוכר?
מה מוגדר כ"אכילה בררנית"?
אכילה בררנית היא מצב בו ילדים מוכנים לאכול רק מגוון מצומצם של מזונות ונמנעים מאכילה של מאכלים אחרים. חשוב להבחין בין אכילה בררנית הנגרמת מסיבה פיזיולוגית-תחושתית לבין אכילה בררנית הנגרמת מסיבה התנהגותית-רגשית.
מבחינת ההיבט הפיזיולוגי-תחושתי, ישנם ילדים שיש להם רגישות תחושתית גבוהה או נמוכה לטעמים, למרקמים, לריחות, לצבעים, לטמפרטורה וכדומה. רגישות זו עשויה להתבטא בכך שהילדים חשים תחושת גועל ודחייה כלפי סוגים שונים של מזונות. המראה של האוכל, הריח, הצבע, המרקם, הטעם, פשוט מגעילים אותם והם לא מסוגלים ליהנות מהאוכל הספציפי הזה. התנהגות זו יכולה להיתפס על ידי ההורים כאכילה בררנית או סרבנות אכילה מכיוון שהם לא מבינים את התנהגות הילד ואת הרציונל שמאחוריה.
לגבי ילדים אלה מומלץ להקל עליהם על ידי התאמת המזון לרגישותם הספציפית ולא לעמוד על כך שיאכלו דברים שדוחים אותם.
מבחינת ההיבט ההתנהגותי-רגשי: הורים לילדים שהינם סרבני אכילה או בררנים באכילה מודאגים בדרך כלל מתת משקל או מהשמנת יתר וכן מההשלכות הבריאותיות של התזונה הלקויה. ההורים מוצאים את עצמם נבוכים וחסרי אונים מול הרגלי התזונה של הילדים שלהם, ועסוקים מאוד בשאלה - כיצד נכון לנהוג ואיך לשנות את המצב?
מה כדאי לדעת על מנת לפתח גישה יעילה לתזונת הילדים?
לפני הכל – גשו לרופא הילדים ובמקביל כדאי לקבוע פגישה גם עם תזונאית ילדים שלה הסתכלות מקיפה יותר הן על הבריאות והן על סגנון האכילה. הרופא או התזונאית יסתכלו על הרגלי התזונה של
הילד, עקומות הגדילה והתקדמות הגדילה שלו. הרופא ישלח את הילד לבדיקות דם במידת הצורך, ויחליט אתכם אם יש צורך להשלים לו חסרים תזונתיים (למשל באמצעות טבליות ויטמינים).
כשתהיו רגועים שהילד מקבל את כל הערכים התזונתיים החשובים ואין לו חסרים שעשויים להשפיע על מצבו הבריאותי תוכלו להתמקד ולטפל ללא לחץ בחלק ההתנהגותי-רגשי.
סבלנות היא המפתח לשינוי
הבשורה הטובה - מחקרים שבחנו אכילה בררנית מצאו שאצל רוב הילדים זה עובר! לעיתים בגיל ההתבגרות, או בצבא או לאחר החתונה.... אבל עובר!
עם זאת, ילדים בררניים אינם משנים את הרגלי התזונה שלהם בקלות. השינוי הינו איטי והדרגתי ועל ההורים לקחת נשימה ארוכה ולגייס אורך רוח וסבלנות רבה. התהליך יכול לקחת חודשים ארוכים וחשוב להתמיד בנחישות ובעקביות ולהתעודד מכל שינוי קטן.
דוגמה אישית
בבית שבו ההורים אינם מהווים דוגמה לאכילה נכונה, לא ניתן לדרוש מהילדים לסגל לעצמם אכילה בריאה, מאוזנת ונכונה. בבית שבו לא נוהגים לאכול פירות וירקות מירב הסיכויים הם שגם הילדים לא ידעו ליהנות מפירות וירקות. במשפחה שאוכלת ירקות בכל ארוחה גם הילדים יהיו סקרנים ויחקו את תזונת ההורים.
ידוע שיש סיכוי שהורים שנושא האכילה טעון אצלם, כמו הורים שבילדותם הכריחו אותם לאכול או שהם עצמם היו אכלנים בררניים יחזרו על אותם דפוסים עם ילדיהם.
אם ברצונכם שהילדים יאכלו נכון, עליכם להנהיג ולהוביל את המהלך בבית ולשמש דוגמה אישית. יש לשער שייקח זמן עד שהילדים יפנימו ויטמיעו את ההרגלים החדשים ולכן כדאי להיערך לכך מראש, להצטייד בשפע של עקביות ונחישות, וזה יקרה!
הורים מובילים שינוי - עוברים ממילים למעשים
בדוגמה של חני ויאיר שתוארה לעיל, אפשר לראות שהאוכל הפך להיות נושא מרכזי בבית וזירה של מאבקי כוחות. בגן יאיר אוכל היטב אבל בבית ההורים משדלים אותו לאכול, חני מדברת איתו ומסבירה, מפצירה, כועסת, רצה אחריו עם אוכל, מתאמצת לשכנע, ובעצם יאיר מקבל שפע של תשומת לב על האכילה הבררנית שלו מה שגורם לו להמשיך בהתנהגות זו ואף להקצין אותה.
על ההורים להחליט שהם משנים את אופן ההתייחסות לנושא האוכל. עליהם להוריד את רמת הלחץ וההתעסקות עם האוכל, להימנע מכעס, להפסיק "לחפור" ולתת לילד להיות זה שמחליט אם הוא מוכן לאכול, מה הוא מוכן לאכול וכמה. על ההורים לסמוך על מנגנון הרעב ותחושת השובע הטבעיים של
הילד ולסמוך עליו שיאכל כשיהיה רעב. ההורים קובעים מתי אוכלים. מתי יושבים יחד לשולחן ושם, אם הילד לא רוצה לאכול, ההורים מכבדים את החלטתו.
יש אפשרות שבהתחלה הילד לא יאכל ויבדוק את הנחישות של ההורים ואם הם "נשברים" ולמשל נותנים לו ממתקים במקום אוכל. אבל עקביות והתמדה יביאו תוצאות כי בסופו של דבר רק הילד מחליט מה הוא מוכן לאכול וכדאי לא להפוך את נושא האוכל למאבק כוח אלא לשמור על מערכת היחסים הטובה בין ההורים לילד.
ארוחה משפחתית
הארוחה המשפחתית הינה בעלת ערך וחשיבות של ממש בחינוך של ילדיכם לתזונה נכונה. הארוחה המשפחתית מאפשרת לילדיכם להיחשף למזונות מגוונים, להטמיע הרגלים נכונים, להתנסות בתזונה בריאה ולהפנים את הדוגמה האישית שאתם מפגינים בפניהם. מעבר לכך, אכילה משותפת היא חוויה של חום ושמחה, והיא הזדמנות לשיחה משפחתית המספקת לילדים זמן איכות של ממש אתכם, ההורים, כמנטורים לאכילה נכונה ולחיים בכלל.
היו יצירתיים
הציעו בארוחה מגוון של מאכלים תוך הקפדה שיהיו שם מאכלים שהילד אוהב. הכינו את המזון בצורה שתהיה מושכת ומפתה בלי לצפות ממנו לטעום. הניחו לו לבחור ואל תתאכזבו אם הוא ממשיך לבחור את המאכלים שאליהם הוא רגיל. הכניסו לנושא האוכל קלילות והומור למשל על ידי נתינת שמות משעשעים לפריטי מזון שונים: שרשרת אפונים, פרחי כרובית, גלגלי גזר, טבעות גמבה, חרוזי ענבים, סירות אגסים וכו'....
אל תבואו להתארח עם אוכל מיוחד לילד - הניחו לו ללמוד את המציאות
הורים לילדים בעלי אכילה בררנית נוטים לעשות מאמצים גדולים כדי שבכל מקום יהיה לילד מה לאכול. ההורים לוקחים לילד אוכל משלו לאירועים שונים מחוץ לבית ולעיתים אף נמנעים מלהתארח, לצאת למסעדות וכדומה.
הרעיון הוא להפסיק לעשות מאמצים מיוחדים כגון אלה, ולתת לילדים להסתדר עם מה שיש. באופן זה הם ילמדו את המחיר של האכילה הבררנית ומדי פעם אולי יטעמו משהו חדש.... יש סיכוי שפה ושם הם יישארו רעבים אך מצד שני יש סיכוי שדרך כך הם יבינו שלא תמיד החיים מתאימים את עצמם אליהם אלא שלפעמים עליהם להתאים את עצמם לחיים, למציאות.
שיתוף והתייעצות
שתפו את הילד בהכנת האוכל, גם אם לא יאכל אותו!! תנו לו להתלכלך, לחתוך, לקלף, לערבב, לתבל, לטעום, ולהריח ובאופן זה תגדילו את הסיכוי שיטעם ממעשי ידיו. חיתוך סלט למשל, יכול להיות משימה עם תוצאה תזונתית נהדרת לכל הדעות וגם יהפוך לחוויה הכוללת שיחה על אירועי היום ומפגש מהנה לכולם.
אפשרו לו להשתתף בעריכת השולחן וכן בניקיון השולחן והכלים לאחר הארוחה. כך הוא ירגיש שותף שווה ערך ואתם תרוויחו דרך מצוינת לחינוך לאחריות ולשיתוף פעולה במשימות הבית.
לכו ביחד לסופרמרקט או לשוק לקנות מצרכים והתייעצו איתו לגבי בחירת מצרכים חדשים. בקשו ממנו להציע רעיונות למאכלים חדשים וחפשו ביחד את המצרכים הדרושים להכנת מאכלים אלה. באופן זה אתם יוצרים מוטיבציה ומעודדים אותו להרחיב את מגוון מיני המזון שהוא אוכל.
עידוד
עודדו את הילד כשהוא אוכל בריא וכשהוא מנסה מאכל חדש. חזקו אותו על ההתקדמות שלו והביטו ביחד איתו על החצי המלא של הכוס. במקום לומר "למה לא אכלת את העגבנייה...?" אמרו לו "ראיתי שאכלת את המלפפון ואת הביצה. אני שמחה שאתה אוכל דברים בריאים ומנסה מאכלים חדשים".
כל צעד קטן הוא משמעותי וכשתשומת הלב שלכם תתמקד בחיובי גם הילד שלכם יבחר להתמקד בה ויפחית את ההתנהגות הלא רצויה.
לסיכום:
צמצום הקונפליקט של ההורים מול הילד סביב האכילה מצמצם באופן ניכר את ההתעקשות של הילד ובחירתו באכילה בררנית. מצד אחד חשוב לכבד את הטעם האישי של הילדים ואת נטייתם לאהוב סוגים מסויימים של מזונות. ומצד שני, עם קבלת המאפיינים הייחודיים באכילה שלהם, יש לאפשר להם להגמיש נטייה זו ממקום של הבנה ועידוד ובאווירה נעימה ופתוחה. באופן זה יש סיכוי רב שהם ירחיבו את מגוון המזונות שלהם, יהיו מרוצים מעצמם ומהצלחתם וימשיכו לנסות מדי פעם מאכלים חדשים.
|