ביקור נשיא המדינה במרכז לטיפול באלימות ובמקלט לנשים מוכות של ויצו בי-ם:

נשיא מדינת ישראל, מר ראובן (רובי) ריבלין, ורעייתו, גב' נחמה ריבלין,

קיימו ביקור במרכז למניעה ולטיפול באלימות במשפחה של ארגון ויצו בירושלים ובמקלט לנשים מוכות המופעל על ידי ויצו. הביקור התקיים לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים שמצוין ב -25 בנובמבר, בעולם כולו. את ביקור הנשיא ליוו

נשיאת ויצו העולמית גב' טובה בן-דב, יו"ר הנהלת ויצו העולמית פרופ' רבקה לזובסקי, האלופה במיל' אורנה ברביבאי המכהנת כיו"ר המגבית של ויצו ויו"ר ויצו ישראל גילה אשרת.
             

הביקור החל במרכז לטיפול באלימות במשפחה אותו מנהלת גב' מלכה גניחובסקי, אשר הציגה לנשיא את הפעילות הנעשית בקרב משפחות הסובלות מאלימות, ובמיוחד את דרכי הטיפול בגברים אלימים ואת שיעורי ההצלחה בשיקום גברים אשר עוברים תהליך טיפולי בליווי אנשי המקצוע של ויצו. גילה אשרת, יו"ר ויצו ישראל, סיפרה לנשיא ורעייתו כי ויצו מפעילה, בכל ימות השנה, קו ייעוץ טלפוני מיוחד לגברים, היחיד מסוגו בארץ, המסייע לגברים במצבי משבר להתמודד עם כעסים ועם הדחף לנקוט באלימות. עוד הוסיפה אשרת כי "השנה מובילה ויצו מהלך חברתי, הפונה ישירות לגברים לקחת אחריות ולהצטרף למאבק באלימות במשפחה. עם השנים למדנו שלא ניתן לגדוע את תופעת האלימות במשפחה מבלי לטפל בכל בני המשפחה. לכן, אנו פונים לגברים הנוקטים באלימות להסתייע בשירותים של ויצו, וביניהם קו הייעוץ הטלפוני ואנשי המקצוע במרכזים למניעת אלימות. נתוני ההצלחה שלנו מוכיחים שניתן לשנות דפוסים אלימים, ניתן להשתקם ואפשר לפרוץ את מעגל האלימות במשפחה".

 

לאחר הביקור במרכז למניעת אלימות במשפחה סיירו הנשיא ורעייתו במקלט לנשים מוכות של ויצו בו פגשו נשים מוכות וילדיהם המתגוררים במקלט.

נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין, קיים שיחה פתוחה עם כל הנשים המתגוררות במקלט, שמע את סיפורן האישי והאזין למצוקותיהן השונות שנגרמו עקב האלימות שחוו. הנשיא סיכם את הביקור ואמר כי "רעייתי ואני באנו להצדיע לכן - הנשים הסובלות מאלימות במשפחה. אתן הגיבורות האמיצות האמיתיות. אתן אלו שהעזתן להילחם על החירות שלכן. החברה הישראלית סובלת מאלימות המשליכה על כל חיינו, אך הקורבנות המידיים הן נשים וילדיהן אשר נמצאים תחת טרור מתמשך וחיי סבל ופחד. אני יודע שיש בישראל נשים רבות שאינן מעיזות לספר שהן במצוקה והסיפור של כל אחת ואחת מכן, שהעזה להילחם על חירותה, חייב להדהד בחוץ. בנוסף, מדינת ישראל חייבת להבטיח שכל נפגע אלימות במשפחה יקבל טיפול מידי ואת סל השירותים האפשריים מבלי להתחשב בשיקולים תקציביים".
 

תופעת האלימות במשפחה הנה אחת הבעיות החברתיות הקשות ביותר איתן מתמודדות חברות רבות בעולם המערבי והחברה הישראלית.  ההערכות מדברות על כ- 170,000 נשים הסובלות מאלימות מצד בני זוגן בארץ ועל 600,000 ילדים עדים לאלימות. נתונים אלה, המתייחסים לאלימות פיזית, חושפים כנראה רק את קצה הקרחון של התופעה, מבלי לאמוד את הנזקים הגדולים של גילויי אלימות נוספים נפוצים: מילולית, נפשית, מינית, כלכלית, חברתית ורוחנית.
 

לתופעה עלויות כבדות ביותר: אלפי ימי אשפוז, אובדן עשרות אלפי ימי עבודה, עלויות אכיפה, טיפול משפטי וענישה, עלויות ההגנה והטיפול באישה. כמובן שהמחיר המהותי הוא הרס המשפחות והנזקים הנפשיים הכבדים הן לנשים, הן לגברים, והן לילדים שעדים לאלימות.

פעמים רבות, מוצגת תופעת האלימות במשפחה בשיח הציבורי דרך מצבי הקיצון שלה- מקרי הרצח. בממוצע נרצחות 15 נשים כל שנה. נתון קשה זה אינו מספק תמונה שלמה של התופעה, שהרי אלימות במשפחה אינה רק רצח ואפילו אינה רק אלימות פיזית. כאשר המצבים הקיצוניים הם המצבים היחידים המקבלים כותרות בתקשורת- נצרבת בתודעה הציבורית הטעות שרק זוהי אלימות במשפחה דבר המאפשר עצימת עיניים ציבורית ממרחב אלים רחב הרבה יותר.
 

כיום, ממוקד השיח הציבורי בנושא 'בקרבן'- האישה. מיקוד זה מסיט מאחריותו של התוקף למעשיו, ממצוקתו ומיכולתו לקבל טיפול. בכך מעכב השיח הציבורי את האפשרות לצמצום ממשי של התופעה. נקודה זו חודרת גם לשירותי הטיפול בישראל. רק מסגרת אחת קיימת בארץ לטיפול אינטנסיבי חוץ- ביתי בגברים אלימים, מחוץ לכותלי בתי הסוהר. גם היא, מטפלת רק בכ- 52 גברים אלימים כל שנה. ב- 86 מרכזים אזוריים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה מטופלים כ- 12,000 מטופלים כל שנה, רק כ- 30% מהם גברים, אשר רובם מופנים בשלבים מתקדמים של המעגל האלים תחת הליכים פליליים אשר מעוררים קשיים רבים ליעילות הטיפול.