" איפה אבא שלי?"


מאת : נונה להבי  M.Sc   יעוץ חינוכי  , התמחות בגיל הרך – מפקחת באגף לגיל הרך בויצו 

כל אם המגדלת את ילדיה ללא בן זוג (ושאינה בקשר איתו)  בשל גירושים, התאלמנות, עגינות, פרידה, הריון בהסכמת שני הצדדים או לא, חד הוריות מתוכננת או לא - יודעת שלא ירחק היום בו תישאל על ידי הפעוט  את השאלה: "איפה אבא שלי?" או "למה לי אין אבא?". מאחר והתשובה לא פשוטה, האם עלולה להתקשות במתן מענה במיוחד בשל  גילו הצעיר ומורכבות המצב.  ילד ממשפחה יחידנית שגדל ונחשף לעולם שם לב למשפחות האחרות ובמוקדם יתוודע לעובדה שאצלו חסר "אבא" ולא מן הנמנע שזה הזמן שיפנה לאמו להסבר.  האם תהסס אם תחוש צורך לגונן על הילד שלדעתה עלול להיפגע מחשיפה מוקדמת למידע. במצבים אלה תשתדל להסיח דעתו לעניינים אחרים ולא לענות. ילדים שאינם מקבלים תשובות מספקות יכולים לתהות אם ההורה החסר נטש את המשפחה, לא אהב אותו/ם מספיק כדי להישאר, שהוא עצמו אינו מספיק חשוב עבור האבא כדי שיכיר אותו, ועוד...ככל שהדמיון הצעיר יעלה.  לכן חשוב להתכונן ולהכין  תשובה מרגיעה.

למרות ש"קל" יותר לתת תשובה לילד שהאם מכירה את האב או לזו שמשפחתה הגרעינית התפרקה מסיבה ברורה, עדיין ייתכן שהנושא מאד טעון ורגיש עבורה והיא תתקשה לתת הסבר בשל הצער (אובדן) או כעס (פרוק התא).  לחלופין, כשהאם בחרה מראש להקים תא גרעיני בלא לשתף את האב בגידול הילד מכל סיבה שהיא (תרומת זרע, הריון לא מתוכנן מבחינתו וללא הסכמתו) ההסבר "איפה אבא" גם אם אינו נושא מטען רגשי קשה עבור האם, אינו כה פשוט להבנה עבור ילד קט ששפתו דלה והבנתו לא התפתחה די כדי להבין את עולם המבוגרים.  לעתים יעלה אצל האם חשש שהילד יחפש את אביו הביולוגי, דבר שחלק מהמתבגרים עושה אם מרכז התרומות מתיר העברת האינפורמציה שנשמרה.

מכל הנאמר, ניתן בהחלט להבין שתשובה לשאלה: "איפה אבא שלי "או "מניין באתי לעולם?" חייבת להיות תפורה ומותאמת לכל משפחה ומשפחה, שאין תשובה אחת "טובה" עבור כולם. עדיין, אמא  הרואה עצמה כראש המשפחה וכזו המנהלת את משפחתה בגאון, הסבריה יתקבל ברצון  על ידי הילדים.

מחקר על צאצאי תרומת זרע

צוות חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג'  ערך את  המחקר הראשון שבדק את נקודת מבטם של 165 צאצאי תרומת זרע שהתוודעו להיותם ילדיהם של תורם בילדותם הצעירה או בבגרותם.  תוצאת המחקר מצביעה על כך שמוטב לשתף ילדים שנולדו מתורם אנונימי במידע זה מוקדם ככל שניתן.

ממחקר זה למדו ש-60% מהילדים שגדלו במשפחה חד- הורית או עם בן/בת זוג מאותו מין סיפרו לילדים על מוצאם לפני גיל 3 לעומת 9% במשפחה בה הורים הטרוסקסואלים. 1/3 מהילדים במשפחה הטרוסקסואלית נחשפו למידע רק לאחר הגיעם לגיל 18.

רק הילדים שקיבלו את המידע אחרי גיל 3 נשאלו כיצד הרגישו כשנודע להם שאמם התעברה מתרומת זרע (ילדים צעירים משלש לא נשאלו שמא לא יוכלו לזכור). מעל ל 2/3  מהילדים שגילו את האמת אחרי גיל 18 סיפרו שחוו "בלבול ומבוכה" בהשוואה ל כ-1/3 שחוו כך בגילאי 4-11.  תוצאות דומות מתקבלות לגבי אותם בוגרים שענו שחשו "נבגדים" וכעס כלפי השקר שנאמר להם ,כמו גם אלה שציינו שחוו הלם וריחוק ריגשי כתוצאה מהגילוי המאוחר. אשה בת 30  ציינה שהייתה מעדיפה לקבל את הבשורה מוקדם יותר בחייה. אחרת סיפרה שבגיל 17 חשיפת האמת היתה מאד טראומטית עבורה.  לעומת זאת,  ילד  בן  13 שידע על מוצאו כבר מגיל 4 זוכר שהיו לו תחושות של סקרנות ועניין.  ד"ר ואסנטי ג'אדוה עורכת המחקר, מאשרת שהנתונים שנתקבלו מעודדים גילוי מוקדם ככל האפשר על  נסיבות ההיריון, ושממצא זה תואם מחקרים דומים בהקשר של אימוץ שגם שם לגלוי המוקדם יש תרומה חיובית   , BBC News 
http://news.bbc.co.uk/go/pr/fr/-/2/hi/health/7493073.stm

המלצות:

להאמין בהסבר. ככל שהאם תרגיש טוב ונוח עם ההסבר שתתן לדברים וככל שהיא משוכנעת שתשובתה משקפת את אמונתה כך תוכל להעביר לילד תחושה של השלמה בריאה עם המצב ותוכל לשכנע גם את ילדיה.

* תרומה חיובית לגילוי מוקדם:  יש כנראה קונסנזוס שלשיתוף הילד בנסיבות הריון אימו, בגיל מוקדם (לפני גיל 5) יש תרומה חיובית ולכן יש לעודד זאת.  ישנה המלצה ,לספר כבר לתינוק הרך ( שעדיין לא מבין את דברי האם ) כדי שהאם תתרגל את השפה ואת תשובתה לכשיגדל קצת. המלצה זו מאפשרת זרימה טבעית לדברים שיודע הילד על עצמו  ואין עבורו "גילויים" נרעשים.

* לפשט ולדרג את  חשיפת האמת באופן המתאים ליכולת הקליטה של הילד. יש לתת הסברים פשוטים, קצרים, אמיתיים שיוכל להבין. להוסיף ולהעשיר את התשובה ככל שהילד יתבגר עד שיחדל לשאול ויבין את אשר נאמר לו. לא יהיה זה נכון להסיח דעתו משאלתו " איפה אבא שלי" או "איך נולדתי" לאורך זמן. ילד החוזר על השאלה עסוק בשאלה. החקרנות והסקרנות של הילד מובנים. חשוב שייווצרו יחסי אמון בשאלה קריטית זו - במיוחד כשהיא באה מיוזמת הילד.

* ישנן צורות שונות למבנה המשפחה. הצביעו ודברו  בשיחות שונות על משפחות שונות שאיתם אתם נפגשים. במה הם דומים ובמה הם שונים. הסבירו על משפחה עם הורה אחד (אבא או אמא), משפחה עם שני הורים (אבא ואמא , אמא ואמא , אבא ואבא) ואחר( סבתא, הורים ונכדים). היעזרו בספרים  מצוירים  ובסיפורים. ציינו שכל משפחה בוחרת לעצמה מה שמתאים לה. כל משפחה אוהבת את הילדים. אין משפחות טובות יותר או טובות פחות . בשיחה זו אין צורך לדבר כלל על תרומת הזרע. 

* זכרו שגיל הילד מכתיב את רמת האינפורמציה הנדרשת. הסבר מלא או מורכב אינו יעיל, לא יתרום להבנת הנושא  ועלול אף לפגוע ולהתקבל  באופן מעוות.

* לא להתפלסף עם המושג "אבא" ו"אב.  לילד ההבדל אינו ברור וחשוב לא לסרבל את הילד בתשובה מתחכמת:"אני אמא ואבא שלך" או "אין לך אבא , במשפחה שלך יש רק אמא וילד". עליו קודם להבין שגם עליו חלים חוקי הטבע ושכל ילד (גם הוא) נולד מתא מיוחד של גבר  ומתא מיוחד של אשה.  שחלק מהזוגות בוחרים להתחתן וחלק לא.  שיש גם לו אב ומראש החליטו הוריו שלא להתחתן האחד עם השני. כשהילד מתעניין ומבקש עוד מידע  אפשר להרחיב ולספר סיפור נחמד על הרופא שהאם הכירה שידע שהיא מאד עצובה כי אין לה ילד. הרופא החליט לעזור לה. הרופא הכיר איש טוב לב (חשוב מאד לספר על האב האנונימי שהוא טוב לב ,שרצה לעזור) אמא רצתה רק את האיש הזה עבור הילד שלה כדי שבנה יהיה כמוהו. שהאיש הטוב הסכים לתת את התא המיוחד שלו לרופא שיתן לאמא כדי שהילד המתוק והמקסים שנולד יגדל אצלה לתמיד.  כך יש לה את מי לאהוב, בדיוק מה שרצתה נולד !!!!! ממנו קיבל הילד את צבע העיניים, צבע השער, החיוך המתוק, הגובה ועוד דברים שמייחדים את הילד. (לא תמיד כל האינפורמציה צריכה להינתן בשיחה הראשונה. רצוי לתת לילד להוביל את קצב הדיאלוג ולענות רק על השאלות ששאל).

* יש לתת לילד להשמיע דבריו באופן חופשי. להקשיב לו היטב, להיות סובלניים, אמפטיים ותומכים לכל רגש  שיעלה.

* להפיג רגשות אשם: יהיה על ההורה לחזור שוב ושוב על המסר שאין לילד כל נגיעה בדבר אי נוכחות האב בחייו. החלטה בעניין המשפחה היא רק בידי הגדולים וזה מה שהתאים גם לאמא וגם לאב.

ספר ילדים בנושא  תרומת זרע בעברית : "לתומר יש אמא " כתבה: סילביה נורמן  אייר: קרלוס אגונ ​