כיצד נסייע לילדינו (בגיל הרך) להתמודד עם המצב הביטחוני?

ליאת קליין, יועצת ב'קול להורה'- קו הייעוץ של ויצו להורים לילדים בגיל הרך
 6968*     פייסבוק קול להורה 



שוב אנחנו מוצאים את עצמנו בתקופה מלחיצה, ההחמרה במצב הביטחוני מעוררת בקרבנו חרדות. אנו חשופים באופן תדיר למראות ואירועים קשים באמצעי התקשורת. מהדורות החדשות בטלוויזיה הופכות לתכופות וארוכות יותר, וגלי הדיווחים שמציפים את הרשתות החברתיות והניידים מסירים כל ספק – השקט הופר לטובת מציאות ביטחונית.

לצערנו, גם ילדינו אינם מנותקים ממציאות זו. ילדים, צעירים ככל שיהיו, קולטים את התחושות מסביב, את המתח והלחץ שההורים חווים בכל פעם שמודיעים על פיגוע. הם קולטים פיסות מידע משיחות המבוגרים ויוצרים לעצמם, באמצעות דמיונם המפותח, פרשנות אשר לרוב מעצימה את המציאות.

תחושת אי הוודאות שחווים ילדים, וההרגשה "שמשהו קורה" אך לא מספרים להם מה, עלולה לפתח חרדה בקרב הילדים. בגילאים צעירים (סביב גיל שנתיים) חרדה זו עלולה לבוא לידי ביטוי בחוסר שקט, עצבנות, בכי, ירידה בתיאבון, בשינה מרובה ובהצמדות מוגברת להורה. בגילאים בוגרים יותר (גילאי 3-6) החרדה עלולה לבוא לידי ביטוי ברגרסיה התפתחותית וחזרה להתנהגויות ילדותיות יותר, כמו שליטה בצרכים, רצון לישון עם ההורים, סיוטי לילה, ופחד להישאר עם זרים. 

אירועים אלו מציפים אצלנו ההורים את הקושי בקבלת העובדה, שבעצם אין לנו תמיד את היכולת לשלוט במה שקורה או היכולת ליצור עבור ילדינו מציאות מוגנת ובטוחה. עם זאת, חשוב לזכור כי יש לנו שליטה רבה על התנהגותנו אל מול ילדינו, ועל המסרים שאנו מעבירים להם. ילדים צעירים חווים את המציאות דרך העיניים של הוריהם, מאופן ההתנהלות שלנו ותגובתנו לאירועים שונים, הם מבינים את המצב ולמדים כיצד להגיב בעצמם.

ראשית, חשובה הגברת המודעות העצמית של ההורה, מי שמשדר לחץ וחרדה יעלה באופן טבעי גם את רמת הלחץ של ילדיו. הורה המודע לתחושותיו ותגובותיו במצבי לחץ אלו, ערוך טוב יותר למצוא פתרונות אפקטיביים שיסייעו לו להירגע ולהתמודד עם המצב. כדאי שנזכור שגם תקופה זו תחלוף לה, אך עד אז אני מציעה מספר דרכים לחיזוק ילדינו:

1.   אל תתעלמו או תסתירו את המציאות: חשוב לזכור שילדים מבינים את מה שהם מסוגלים להבין ולעכל, בהתאם לגילם. תינוקות צעירים אשר היכולת הוורבאלית שלהם מצומצמת מאד, זקוקים יותר לחיבוק מרגיע, למגע, לתחושת המוגנות בידיהם של ההורים. בגילאים בוגרים יותר מומלץ לומר אמת באופן שמתאים לגיל ולילד הפרטי שלכם. לשאלות הילדים אל תתנו תשובות מתחמקות כמו "הכול בסדר" או "לא קרה כלום". הילדים מבינים היטב שמשהו מתרחש, וחשוב שלא ייאבדו את תחושת האמון בכם, אתם הרי מסמלים עבורם את הביטחון. מצד שני, גם אין צורך להציף באינפורמציה מלאה על כל האירועים. כדאי להקשיב ולהיות ערניים למה שהילד קולט מסביבו. על שאלותיו מומלץ להשיב באופן קונקרטי וענייני, בשפה שקרובה יותר לעולמו, מבלי להרחיב מעבר למה שהילד רוצה לדעת. צרו מצבים שבהם אתם פנויים להקשיב והילד פנוי להביע, אולם אל תלחצו עליו, אם אינו רוצה בכך. 
2 . תנו מקום לרגשות: מותר ורצוי להורים לבטא את קשת הרגשות שהם חשים, ולשתף את הילד בצורה מאוזנת שאינה מעמיסה רגשית. כך מעביר ההורה מסר שמותר לפחד ומותר להרגיש, דבר שיאפשר לילד גם להתחבר לרגשותיו ולבטא אותם באופן חופשי. עודדו ביטוי רגשי גם אצל ילדיכם, באמצעות שאלות ישירות כמו "מה אתה מרגיש?",  "ממה אתה מודאג?" , "על מי אתה כועס?" "מה יכול לעזור לך להרגיש טוב יותר?". אל תיבהלו מהתשובות, ביטוי רגשי במצבי לחץ הוא אחד מדרכי ההתמודדות החשובים ביותר, אשר מצד אחד עוזר בפירוק הלחצים ומצד שני יוצר את תחושת היחד. 

אמצעי נוסף לעידוד ביטוי רגשות הוא באמצעים לא מילוליים כמו: ציור, פיסול, דרמה, ומשחק. נסו לתת לילד צעצועים שאיתם הוא יכול להציג את האירוע, למשל: אמבולנס, ערכת רופא, בובות המסמלות בית, חיילים ומשפחה. המשחק החוזר נותן לילד תחושת שליטה על האירוע.
3.  הגבלת החשיפה לאירועים מאיימים: מומלץ להגביל צפייה בחדשות אשר נוטות לשדר ולמחזר תמונות קשות מאירועים. ילדכם עלול לקבל את התחושה שאלו עוד ועוד אירועים ובכך להגביר את החוויה המפחידה. צפייה מבוקרת המלווה בתיווך ובהסברים בהתאם ליכולתו של הילד להחיל, עשויה להרגיע ולהגביר את תחושת השייכות והביחד. חשוב להיות ערניים לסימני מצוקה, לנסות לענות ולהרגיע.  
4.  שיגרה מבורכת: נדבך מרכזי ביצירת הפחד הוא חוסר שליטה. הקפדה על שיגרת יום מסודרת, וגבולות ברורים עשויים להחזיר את אלמנט השליטה במצב. כשלילדכם יהיה ברור יותר מה צפוי לו ומה מצופה ממנו, הוא יעסוק פחות בפחדים. לשם כך אפשרו לו להמשיך בפעילות רגילה ומהנה ככל האפשר, כמו מפגשים עם חברים ובני משפחה. בהתאם לצרכיו של הילד, ניתן גם להגמיש מעט את הדרישות המופנות כלפיו בשגרת היום יום. 
5. מסרים מרגיעים: כדאי לחזק את ילדכם גם באמצעות מסרים מרגיעים כמו: "אני מקווה שהכול יסתיים במהירה ונדע לשמור על עצמנו", "אבא ואימא שומרים עליך",  "יש לנו צבא חזק" , ו"השוטרים כאן כדי להגן עלינו". כדאי ליזום שיח המורכב מהצעות מעשיות על מה כדאי לעשות וכיצד לשמור על בטחוננו, למשל: "נסע ברכב לחוג", או "ננעל יחד את הדלת". 

אמצעי מומלץ עבור ילדים צעירים להתמודדות עם המצב הוא הדמיון, בין אם זה שימוש בגיבורי על, גיוס כוחות על-אנושיים, חיבור משותף של סיפור, או מחזה. שימוש מושכל בדמיון עשוי לספק לילד תחושה של כוח ושליטה להתמודד עם הפחד וחוסר האונים.
6.  בילוי משפחתי, תמיכה וסולידריות: בתקופה של מצב בטחוני נטייתם של הורים רבים היא להתכנס ולהסתגר בבתים, מחשש להיפגע ובשל המתח וחוסר השקט, כדאי לנצל את ההזדמנות הזו וליצור בבית אווירה אחרת. נוכחות הורית מרגיעה ואווירה משפחתית תומכת ישדרו לילדכם תחושה של ביטחון, של שייכות ורוגע. 
 
שתפו את הילדים בדרכים בהם אתם התמודדתם בעבר עם מציאות של פיגועים, מה עזר לכם להתגבר על הפחד כיום וכשהייתם ילדים. בנוסף, חיבוק, משחק משותף, ארוחות משפחתיות, שיתוף הילדים בעבודות הבית (הכנה משותפת של הארוחה, קיפול כביסה יחד, וצפייה משותפת בתוכנית בידור) יקנו לילדכם תחושת שותפות, יסיחו את דעתם מהמצב, ישחררו מתחים וישדרו את המסר שיחד נתגבר על הקשיים, ויתרמו להתמודדות של המשפחה כולה בעתות משבר.