11/07/2020- 100 שנה לויצו

מבחן הזמן

הקיץ של שנת 1920, בעיצומו של גל העלייה הגדול לארץ ("העלייה השלישית") – הניח את היסודות השלטוניים למדינת ישראל העתידית: "ההגנה", "הסתדרות העובדים", הקיבוצים, המושבים, ואפילו הבחירות הראשונות בישראל – כל אלה ועוד קרו בתוך פרק זמן קצר. באותו זמן, בלונדון, קם ארגון נשים ציוני – "ויצו" - בראשו עמדה רבקה זיו בת ה-30. את הצלחתו אפשר להבין היטב רק בראי הזמן: מאה שנים עברו מאז אותו קיץ, ואת אותם מוסדות נתקשה למצוא במציאות דהיום.  הקיבוצים הופרטו ברובם, הסתדרות העובדים צמצמה את רוב תחומי פעילותה שהיו פעם, "ההגנה" הפכה ליסודות של לצה"ל, גם אסיפת הנבחרים החליפה צורות וגלגולים, וארגונים אחרים שקמו – נעלמו כלא היו. החריג מכל אלה הוא ארגון ויצו, שגם ב-2020, הלא היא שנת ה-100 שלו, הוא גוף חיוני, שוקק חיים, שלא מפסיק לשבור שיאי פעילויות, תקציבים, והצלחות.

כיצד קרה, אפוא, שקבוצה קטנה של צעירות יהודיות ממנצ'סטר, הצליחה להגות, להקים, ולהוביל, ארגון ציוני ששרד את מבחן הזמן ו-100 שנים אחרי הקמתו, מונה 250,000 חברות ו-6000 עובדות ועובדים?  

הרעיון של ויצו התלקח כאש בשדה קוצים. 13 שנים לאחר הקמתה, היו בויצו בארץ-ישראל בלבד - 4500 חברות, והן נתמכו ע"י עשרות אלפי נשים יהודיות מכל קצוות העולם. שירותיה של ויצו לציבור הלכו והתרחבו, היא הקימה רשת תחנות לאם ולילד - "טיפת חלב", כפרי נוער, מוסדות חינוך, רשת מעונות לגיל הרך, בתי תמחוי, מערך הדרכה חקלאית מיומן, לשכות יעוץ לעולות, אולפני לימוד עברית, ועוד ועוד. ידה של ויצו היתה בכל, ולא היה אדם בישראל שלא בא במגע עם שירותי הארגון. ויצו הפיקה עיתון, התמודדה בפוליטיקה, העלתה נוער לארץ (במה שהתחיל את ארגון "עליית הנוער"), התגייסה לטובת כל צורך לאומי, תוך שהיא רותמת נשים למען צורכי הישוב, ואת זרועות הישוב - למען נשותיו.  

התחדשות כמדיניות

כמו כל הארגונים הציוניים של אותה תקופה, כך גם ויצו מצאה עצמה בפרשת דרכים עת הוקמה מדינת ישראל, כשרשויות המימשל תפסו את האחריות על תחומים שהיו נתונים לפני כן בידי ארגונים שונים. אך ויצו דווקא שמחה להעביר למדינה את האחריות על כמה שיותר שירותים, וליצור במקומם שירותים נדרשים אחרים, ובכך להוביל ולשרטט במו ידיה את האתגרים של העתיד. בשנים הבאות, כשאת דור המנהיגות המייסדות של ויצו החליף דור מנהיגות חדש ולא פחות נמרץ, שינתה ויצו את פניה, ומיקדה את פעילותה בשירותי חינוך ורווחה, ובמאבק למען חיזוק מעמד האשה בישראל. 

אסתר מור, נשיאת ויצו צילום: רפי דלויה 

"לא רק שהארגונים הציוניים לא איבדו רלוונטיות עם הקמת המדינה ב-1948", מסבירה אסתר מור, נשיאת ויצו העולמית, "אפילו יותר מכך: הקמת המדינה יצרה צרכים רבים ודחופים, והנחיצות של ויצו גדלה עוד מעבר למה שהיתה". 

בתוך שנה וחצי הוכפלה אוכלוסיית המדינה בעיקר בזכות פליטים יהודיים שגורשו ממדינות ערב, ומציאות של מעברות, רעב, עוני, מחסור, ואיומים בטחוניים חמורים, רק חיזקה את הצורך באותם שירותים מהסוג שסיפקה אז ויצו. היו אלה שנים של פריחה עבור ויצו, שאימצה לעצמה את ההתחדשות כמדיניות שלמעשה תלווה אותה עד היום. 

כיום, כשתחת הגג של ויצו כלולים מאות מוסדות חינוך, מקלטים לנשים מוכות, כפרי נוער, מוקדי חירום, מסלולי הכשרה, עשרות סניפי ויצו מקומיים, פרוייקטים רבים ומגוונים, ואגף פעלתני ונחוש לקידום מעמד האשה, וכאשר כל אלה נתמכים ע"י מאות אלפי חברות בעולם – אפשר כבר לקבוע שויצו פה כדי להישאר.

כחול לבן זה חיים

כתנועת נשים עולמית מפעילה ויצו כ- 50 פדרציות ברחבי העולם, ופדרציה אחת בישראל – היא המוציאה אל הפועל חלק מהפרויקטים ובעיקר אחראית על ביסוס מערך המתנדבות, שהן הרוח החיה ועמוד התווך של ויצו בישראל והמוציאות את חזונה אל הפועל. כיום נחשבת ויצו לארגון ההתנדבות בשני בארץ אחרי מד"א, בזכות החברות מכל קצות הארץ ומכל חלקי האוכלוסייה. "אם מדינת ישראל היא פלא, אז ויצו היא פלא בתוך פלא", אומרת אורה כורזים, יו"ר ויצו ישראל, " ערך ההתנדבות היום הוא לא כמו שהיה בעבר, וקשה יותר לגייס מתנדבים לפעילות ציבורית או חברתית. ההצלחה שלנו גם במציאות כזו, להפעיל עשרות אלפי חברות מתנדבות בישראל, היא הכותרת הגדולה שמעל הצלחתה של ויצו".

אורה כורזים, יו"ר ויצו ישראל

צילום: אפרת בן יוסף

ולא רק בישראל. חנה פאליק היא דמות בולטת בויצו. לאורך ארבעה עשורים היא מהווה מנהיגה מרכזית ובולטת בויצו ארה"ב, ובהמשך גם תורמת משמעותית. היא גם שם נרדף לפטריוטיות ואהבת ישראל. "כשאני רואה דגל כחול-לבן - אני רואה חיים", היא אומרת, "זה בשבילנו, בשביל היהודים - הביטחון שתמיד יהיה לנו בית. זה מה שהביא אותי לויצו, והשילוב של פעילות ציונית, אנושית, חברתית, ונשית תחת קורת גג אחת – משלימה לי את התמונה. היום אני יודעת שבהשקעה שלי בויצו אני משקיעה בו זמנית גם בפרוייקטים הממלאים צרכים עכשוויים, אבל גם בארגון שימשיך לפעול ולהביא אור לישראל לעוד דורות רבים אחרינו". בחסות גישה ציונית וחברתית זו, ובזכות יותר ויותר "חנה פאליק" שמצליחה ויצו לצרף לשורותיה, ממשיכה ויצו לקיים במרץ פרוייקטים חברתיים בישראל, כאלה שמשלימים את הצרכים במקום שידה של הממשלה לא מגעת אליהם.  

רחלי מנגולי, היא יו"ר סניף ויצו בפרדס כץ. כשרוצים לברר איתה את סוד הקסם של ויצו, לא צריך לשאול, אלא רק להכיר את האשה ואת סדר יומה. המסירות לרעיון של ויצו, מאפשרת לה להגשים את מפעל חייה: חיזוק וטיפוח ילדים בני הקהילה האתיופית בעיר ומתן הזדמנות שווה עבורם לקבלת חינוך בתחומי המדעים. נשים כמו רחלי מנגולי מאותרות ומטופחות בכל סניף, כדי להבטיח מערך יציב וחסון של מנהיגות. "אנחנו מיישמות בשטח את אחד הערכים החשובים ביותר של ויצו, עשייה למען החברה, ואנחנו עושות את זה בגדול. בכל יום אני מרגישה שאני מתקנת משהו ובכל פעם שאני מסייעת אפילו לאדם אחד אני מרגישה שזכיתי בלוטו. בזכות ויצו גיליתי בעצמי כוחות אדירים, שאני יכולה להניע פרויקט עצום, יש לי יכולת לגרום לשינוי בחברה. אני מציעה לכל אישה להתנדב בסניף הקרוב לביתה, כי זה משנה חיים".  

צילום: יח"צ ויצו