רוברטה נחום, נשיאת ויצו איטליה, הגיעה השבוע ארצה לפגוש את הסופרת ליזי דורון, לרגל הענקת פרס ויצו איטליה לדורון, ב-19 באוקטובר בטריאסטה, איטליה. שיחה בין שתי נשים על יהדות, ספרות ושורשים22/7/2009
מימין: הסופרת ליזי דורון ונשיאת ויצו איטליה, רוברטה נחום
הספר הזה, כמו גם הסופרת שחיברה אותו, לא היו אמורים להיוולד. הם לא היו אמורים להיוולד אם זה היה תלוי בנאצים שניסו לחסל את אמה של הסופרת שחברה אותו, והספר לא היה רואה אור אם זה היה תלוי רק בסופרת שחיברה אותו. הסופרת היא ליזי דורון ושם סיפרה שזכה לאחרונה בפרס ויצו איטליה על שם אדלינה דה לה פרגולה הוא "למה לא באת לפני המלחמה". הפרס הספרותי היוקרתי של ויצו איטליה, מיועד לסופרים המקדישים את זמנם לספרות יהודית, ספרות אשר עוסקת בעולם היהודי ואשר מספרת את סיפורו של העם היהודי. ליזי דורון, דור שני לניצולי שואה, שרצתה יותר מכל להיות ישראלית, היא המספרת את הסיפור הזה. היא שנולדה בארץ, שגדלה בתל-אביב, שהפכה לדוקטורנטית לבלשנות וללשון עברית באוניברסיטת תל-אביב, לא ידעה ולא ביקשה לדעת, לא זכרה ולא ביקשה לזכור ולו פרט אחר הקשור לעבר הנורא של מה שהיה שם בשואה. עד שבאה הבת שלה, שהייתה צריכה לכתוב עבודת שורשים על הסבתא ועל הסבא של ליזי דורון, על מקום הולדתם, על חייהם ועל מותם. ליזי שלא הכירה ולא ידעה אפילו את שמותיהם של הסבא והסבתא שלה, ליזי שעד אותו רגע לקחה הכי רחוק שאפשר את המסר של אמא שלה: "אני שייכת לעבר ואת ליזי שייכת לעתיד" יכלה לתת לבת שלה רק עצה אחת: רק תשובה אחת לשאלה הכל כך בסיסית שהופנתה לעברה. תכתבי "שואה". מהשאלה הזאת ומהתשובה הזאת נולד סיפרה "למה לא באת לפני המלחמה". ויצו איטליה הינה פדרציה אחת מתוך כ-50 הפדרציות של ויצו הפרושות בכל העולם. בויצו איטליה, כמו בויצו בכל מקום בעולם, עוסקים בחינוך ובקידום נשים, בשימור המורשת היהודית, בטיפוח התרבות הישראלית ובחיזוק הקשר בין יהדות התפוצות והארץ. ב-19 באוקטובר יעניקו בעיר טריאסטה שבאיטליה, את הפרס הספרותי של ויצו איטליה ע"ש אדלינה דה לה פרגולה, לסופרת ליזי דורון. השבוע, לרגל ההכרזה על קבלת הפרס ולרגל ביקורה בארץ של רוברטה נחום, נשיאת ויצו איטליה, נפגשו ליזי ורוברטה, לשיחה על דרכה של ליזי אל הספר ועל הדרך שעשתה ועדת הפרס אל הבחירה. השתיים נפגשו בבית ויצו איטליה למנהיגות נוער שביפו. במהלך הפגישה למדה ליזי שמץ על תנועת ויצו העולמית ופעילותה ועל הבית המיוחד הזה ותרומת מפעיליו לקהילה שבה הוא מצוי.
ליזי דורון: "הייתי כבר כבת 40 כאשר באה אלי בתי עם שאלת ה"שורשים". לקחתי חופשה של מספר חודשים מהאוניברסיטה וכתבתי את שביקשתי לא לזכור ולא לדעת. גם אז לא רציתי לפרסם. עמיתה שלי באוניברסיטה התחילה לקרוא ולא הפסיקה לבכות. "את חייבת לפרסם" היא אמרה לי. "אל תגידי לא". היא אפילו לא המתינה לתשובתי ושלחה את הספר לכל מו"ל אפשרי. תוך 24 שעות החלו להתקשר איתי מו"לים עם תגובות נלהבות". |
|
ממשיכה ליזי: "ועדיין לא רציתי לפרסם את הספר. בעלי היה בתפקיד ציבורי והחלטנו ביחד שלא לפרסם את הדברים האישיים שלי. אחרי כשנה וחצי קיבלתי טלפון מאישה עם מבטא הונגרי שאמרה לי שהיא מבקשת לפרסם את הספר. פגשתי אותה. לחצתי את ידה וראיתי את המספר שהיה טבוע לה על היד. לאחר שהספר התפרסם, ביקשו גם נציגי קרן ספילברג השוהים בארץ לרכוש את הזכויות לספר. "האם את רוצה למכור את רוחה של אמך?" שאל אותה בעלה, דני, שאל ונתן למעשה את התשובה". רוברטה:"הפרס מיועד כאמור לספרים ולסופרים המספרים את סיפורו של העם היהודי. אין הכוונה רק לסופרים יהודיים. בשנה שעברה לדוגמא זכה בפרס סופר דני. חבר שופטים המורכב מאנשי רוח ובהם סופרות ועיתונאיות, מקבל לידיו כ-30-40 ספרים. בשלב הראשון בוחר צוות השופטים שלושה ספרים. ספרים אלה נשלחים לכל סניפי ויצו ברחבי איטליה (כ- 40 סניפים) והנשים, חברות הסניפים, בוחרות ומדרגות את 3 המקומות הראשונים, לאחר דיון מעמיק ב"מועדון הקריאה" על כל ספר וספר. לוועדת הפרס יש חוק לא כתוב: לא נותנים פרסים לסופרים שהם כבר מוכרים וידועים באותו שלב, אלא מנסים לחשוף ולקדם סופרים שיחסית נמצאים בתחילת דרכם".
ליזי דורון: "מאז שהספר התפרסם באיטליה אני מקבלת משם עשרות פניות. שואלים אותי האם זו מציאות או דמיון? לצערי, אני עונה, שזאת המציאות".
ליזי דורון
ליזי לא שלא רצתה לזכור, לא שוכחת היום גם כיצד ניצלה אמה. מישהו טוב עזר לה. רופא פולני. "ברור לי שבחייך אתה צריך לעזור ולו לבן אדם אחד. כל אחד צריך להיות אחראי לעזור למישהו אחר שנמצא בסכנה. אני, לדוגמא, פעילה היום למען זכויות של עובדים זרים. אימי הייתה שייכת כל חייה לאירופה. היא לא הפכה בעצם לישראלית. היא האמינה שכח איננו הדרך הנכונה. היא הייתה מאמינה גדולה, למרות מה שעברה ואולי בגלל מה שעברה, ברוח האדם".
העקרונות הללו הם אשר מניעים גם את נשות תנועת ויצו העולמית וויצו איטליה. הנכונות לתרום ולתת. תחושת השליחות וההכרה בצורך לחנך ולהנחיל את המורשת היהודית והתרבות היהודית. לחבר את הצעירים. לקרב את הלבבות. מתן הפרס לליזי דורון וסיוע לפרסום הספר ולחשיפתו לציבור הרחב בעולם מאפשרים גם לליזי דורון וגם לרוברטה נחום להרגיש, להאמין ולדעת שהן עוזרות לגדל עוד ענף על העץ התרבותי המסועף הזה. עץ שבבסיסו שורשים. |