דמי לידה משולמים לאישה עובדת שיצאה לחופשת לידה, ע"י הביטוח הלאומי.
דמי הלידה באים לפצות את היולדת על אובדן שכרה או הכנסתה בפרק הזמן שאין היא עובדת לרגל ההריון והלידה.
יולדת ששולמו בעדה דמי ביטוח לאומי 10 חודשים מתוך 14 החודשים או 15 מתוך 22 חודשים, שקדמו ליום הפסקת עבודתה בהיותה בהריון או ביום הלידה, תהא זכאית לדמי לידה מלאים בעד 14 שבועות.
יולדת ששולמו בעדה דמי ביטוח לאומי 6 חודשים מתוך 14 החודשים, שקדמו ליום הפסקת עבודתה בזמן ההיריון, תהא זכאית לדמי לידה בעד 7 שבועות.
גובה דמי לידה
עובדת זכאית לקבל דמי לידה מהביטוח הלאומי על פי גובה המשכורת שלה, בכפוף למקסימום שכר שהוא פי חמש מהשכר הממוצע במשק. את התביעה אפשר להגיש החל משבעה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער, והמועד האחרון להגשתה הוא שנה מיום הפסקת העבודה. יש לצרף לתביעת דמי הלידה אישור מרופא על תאריך לידה משוער.
תנאים אלה חלים גם על עובדת המאמצת ילד שגילו אינו עולה על עשר.
הגשת תביעה
תביעה לדמי לידה יש להגיש על טופס מיוחד שניתן להורידו באתר האינטרנט של הביטוח הלאומי ובכל סניפי המוסד לביטוח לאומי.
על עובדת שכירה לקבל אישור ממעבידה בגוף הטופס, על הפרטים הנוגעים לתקופת עבודתה ולשכרה. אם עבדה אצל מעבידים אחדים, עליה לצרף אישור מכל אחד מהם. אם בתקופת שלושת החודשים שקדמו להפסקת העבודה, לא קיבלה העובדת שכר מלא מפאת מחלה, תאונה, שביתה וכד', יש לפרט במכתב מיוחד את התקופות והסיבות של אי קבלת השכר ולצרף את האישורים המתאימים. עובדת עצמאית תציין את התאריך בו החלה לעבוד כעצמאית ואת סניף המוסד בו היא משלמת את דמי הביטוח. ניתן להוריד את טופס התביעה באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.